Daf 84b
חוּץ לִזְמַנּוֹ הוֹאִיל וּמְרַצֶּה לְפִיגּוּלוֹ
חוּץ לִמְקוֹמוֹ הוֹאִיל וְאִיתַּקַּשׁ לְחוּץ לִזְמַנּוֹ
שֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ בְּהָנָךְ פְּסוּלֵי דַּחֲזוֹ לַעֲבוֹדַת צִיבּוּר
Rachi (non traduit)
Rachi
דחזו לעבודת ציבור. כגון טמא:
וְכִי דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁרוֹ מִדָּבָר שֶׁבְּהֶכְשֵׁרוֹ
Rachi (non traduit)
Rachi
דבר שלא בהכשירו. כגון לן באימורין:
מדבר שבהכשירו. לן בבשר ויוצא דמקדש מיוצא דבמה שאין שם מחיצה:
תְּנָא אַזֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה רִיבָּה סְמִיךְ לֵיהּ
Rachi (non traduit)
Rachi
סמיך ליה. לאסמכתא למילתיה:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה בַּלַּיְלָה בִּפְנִים (הַמַּעֲלֶה בַּחוּץ פָּטוּר בַּחוּץ) וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חַיָּיב
Rachi (non traduit)
Rachi
השוחט בהמה בלילה בפנים. והעלה אותה בחוץ חייב משום מעלה בחוץ ואפילו לר' יהודה דאמר אם עלתה בפנים תרד ולא מיבעיא הנך דאם עלו לא ירדו דחייב על העלאתן בחוץ כדאמרינן בפ' השוחט (לקמן זבחים דף קיא:) דהא מתקבלין בפנים אלא אפילו הך לר' יהודה חייב:
טָמֵא הוֹאִיל וְהוּתַּר לַעֲבוֹדַת צִיבּוּר
הַכָּתוּב וּמִיעֵט מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁהָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלָן בַּקּוֹדֶשׁ
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש. בריש פרק יוצא דופן (נדה דף מא.) משמע דלא איצטריך האי קרא לנפסלו כשהן חולין אלא לנפסלו לאחר שהוקדשו והשתא רובע ונרבע דיאסרו ניחא אבל מוקצה ונעבד קשה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וי''ל דאיירי בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הוא וכן מפרש בפרק בתרא (לקמן זבחים דף קיד.) וא''ת אתנן ומחיר אי לאחר שהוקדשו נתן לזונה ובקדשים קלים כרבי יוסי הגלילי הא לא הוי אתנן כדדרשינן בשלהי כל האסורין (תמורה דף ל:) לכל נדר פרט לנדור וי''ל בבהמת קדשים מעוברת ונתן לה העובר וקסבר וולדות קדשים בהוייתן הן קדושים לאחר שיצאו לאויר העולם ומ''מ הוי כלאחר שהוקדש כיון דקדיש אגב אימיה וכן בפ' בתרא (לקמן זבחים דף קיד.) קרי ליה ראוי לפתח אהל מועד אע''ג דהוי חולין עד שעת יציאתו וכלאים ויוצא דופן בולדות קדשים והתם בפ' יוצא דופן (נדה דף מא.) פי' בקונטרס דל''ג בהווייתן הן קדושים ולפי מה שפירשתי ניחא וע''כ הא שמעינן לר''ש בסוף דם שחיטה (כריתות דף כג:) דקסבר בהווייתן הן קדושים מה אמר דאם עלו ירדו וגם משום הך דאתנן ומחיר דשמעתין דלא משכחת לה אלא בולדות קדשים ובהווייתן הן קדושים אבל קשה כלאים ויוצא דופן היכי משכחת לה דקדושים הוולדות דכיון דלא חזו להקרבה וגם קסבר בהווייתן קדושים לא חל על וולדות קדושה כלל כדתנן פרק כיצד מערימין (תמורה דף כד:) רשב''ג אומר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה [חלה] עליהן וקסבר בהוייתן [הן] קדושים ולא חלה אפילו קדושת דמים וי''ל דמקדישן בבטן קדושת הפה וקשה על ר''ש דסבר בהוייתן ממתני' דסוף תמורה (דף לג:) אלו הנקברין קדשים שהפילו ובלאו הכי קשה מבשר בחלב דתני בהדייהו דמשמע דלא פליג עלייהו ר''ש אלא על חולין שנשחטו בעזרה ואילו קדשים שהפילו אין קדושה חלה עליהן כיון דסבר בהוייתן קדושים כמו טומטום ואדרוגינוס וגם. בשר בחלב אמר ר''ש דמותר בהנאה בפ''ק דבכורות (דף י.) א''כ אמאי הוו בקבורה וצ''ל דפליג עלייהו ר''ש ולא ליהוו בקבורה א''נ בקדשים שהפילו מודה דבקבורה דקדושין משום דאי הוו בר קיימא הוו חזו להקרבה להכי לא דמו לטומטום ואנדרוגינוס והכי צריך לפרש שילהי בהמה המקשה (חולין דף עז.) גבי הפילה שליא במוקדשים תקבר ומפרש טעמא משום דרובא בר הקדש הוא וקשיא לר''ת אי סבר וולדות קדשים ממעי אמן קדושין אפילו כולן קדושין ואי סבר בהוייתן קדושין אין חלה קדושה על שום דבר דלא חזי להקרבה כדאמר רשב''ג גבי טומטום ואנדרוגינוס אלא י''ל דנפלים עדיפי כיון דאי הוו בר קיימא הוו חזו להקרבה וחל עלייהו קדושה והיינו [דאמר] התם רובא בר מקדש לאפוקי טומטום ואנדרוגינוס:

וְרַבִּי יְהוּדָה מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ לָן בַּדָּם כָּשֵׁר
Rachi (non traduit)
Rachi
ור' יהודה מייתי לה. לשאר פסולין מהכא:
לן בדם כשר. שאם עלה לא ירד:
שֶׁהֲרֵי לָן כָּשֵׁר בָּאֵימוּרִין לָן בָּאֵימוּרִין כָּשֵׁר שֶׁהֲרֵי לָן כָּשֵׁר בַּבָּשָׂר
Rachi (non traduit)
Rachi
שהרי לן כשר באימורין. שאם עלו לא ירדו:
שהרי לן כשר בבשר. כגון בשר שלמים הנאכלין לשני ימים:
יוֹצֵא שֶׁהַיּוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה
Rachi (non traduit)
Rachi
יוצא כו'. וביוצא דאימורי עולה ואימורי קדשים אבל יוצא דדם פוסל רבי יהודה דנפקי לה תלתא פסולי מתלתא מיעוטי ומסתברא למעוטי יוצא דדם מדנשחט חוץ לזמנו דאשכחן ליה ריצוי אפילו בפנים שמרצה לפיגולו ליענש כרת:
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
הגה''ה יוצא שהרי יוצא כשר בבמה. יוצא דאברי עולה ואימורין קאמר אבל יוצא דדם פסיל ר' יהודה וא''ת מהאי טעמא נמי ליתכשר יוצא דדם וי''ל דהכשר דם חמור ולא ילפינן מבמה אם לא נמצא לו הכשר בפנים ועוד י''ל דבבמה הוי בהכשרו ואע''ג דבאימורין ילפינן שלא בהכשרו מבהכשרו ע''י ריבוי תורת מיהו בדם המתיר לא ילפינן כדפירשנו לעיל בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נא. ד''ה מפני) דדייק דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב מדילפינן לן דמה מלן דאימורין ולן דאימורין מלן דבשר ואמאי נילף דם שנפסל בשקיעת החמה מאימורין דכשרין דלא מיפסלי אלא בעמוד השחר וכ''ת משום דלן בדם אחר עמוד השחר לא מצי גמר מאימורין מה בכך הא לא מצינו פסול עמוד השחר בדם כלל ועוד כיון שלמדנו דאחר שנפסל לא ירד אין חילוק בין שקיעת החמה לעמוד השחר דאי לא תימא הכי לן בדם שתי לינות מנין הא אין כיוצא בו בבשר אלא ודאי לא גמרינן דם מהכשרו ולהכי חשיב ליה בנין אב מבנין אב דלא מצי למילף אלא מלן דעמוד השחר דאימורין ולהכי נמי לא כייל להו דילמא לן בדם ובאימורין כשר שהרי לן כשר בבשר ולכך נמי אצטריך למימר חוץ למקומו הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו דלא מצי למימר הואיל וכשר בבמה וכן קבלו פסולין לא מכשר אלא בהנך דחזו לעבודת ציבור אבל זר לא אף על גב דכשר בבמה ומיהו אשכחן דילפינן מהכשרו בדם מדם כגון ניתנין למעלה ולמטה לפי שכל אחד כשר בחבירו וגם לא הוצרך כאן לפרש הטעם לפי שהוא פשוט ושלא לשמו דפסח וחטאת שכשר בשאר קרבנות ומיהו קשה דלעיל בפרק חטאת העוף (זבחים דף סח:) גבי זר וסכין מטמאין בבית הבליעה פריך דנילף זר מבמה דתניא מנין ליוצא כו' ומאי קושיא הא האי תנא גופיה לא יליף כדפי' דמוקי בחזו לעבודת צבור ולא גמרי נמי דם מבמה ועוד הא דמכשר התם מליקת שמאל משום דאשכחן ליה הכשירא ביוה''כ הא לא ילפינן מבהכשרו וכן לינה מאברים ופדרים הא רבי יהודה פסיל ליה הכא וי''ל דלעיל פירשתי דההיא סוגיא כר''ש וכולה מתני' דהתם דמפלגא לענין בליעה לענין בין פסולו בקדש כר''ש דהכא דבריש מעילה מדמי בית הבליעה ואם עלה לא ירד להדדי וה''ק נילף מבמה לר''ש כי היכי דגמר בברייתא פסול דאימורים לרבי יהודה ומיהו לא לגמרי אתיא כר''ש מדפסלה מליקת שמאל ור''ש מכשר לה לפי גירסת ר''ת דלעיל בפרק שני (זבחים דף כד:) דגריס והא תנן מלק בשמאל כו' א''נ י''ל דלרבי יהודה לא יעמיד המיעוטין בעוף מיהו לעיל (זבחים דף פג:) פסלינן בעוף טפי מבהמה גבי פלוגתא דרבי יוסי הגלילי ור''ע דמה כבשים ראוים כו' ומיהו קשה לרבי יהודה יצא דמה ליתכשר דנילף מיוצא דאימורים ואימורים מבמה כמו לן דדם מאימורים ולן דאימורים מבשר א''נ יצא דאימורים מבשר שלמים דכשרים חוץ לקלעים וממילא שמעת חוץ לירושלים דאין חילוק בין חד פסולא לתרי פסולי כדפירשנו והא דנקט הכא קרא מבמה ניחא לאשכוחי הכשירא ביוצא דאימורין גופייהו אבל גבי לן דגמר מבשר לא הוה מצי לאשכוחי באימורין לן בבמה דכשר דהא תנן בפ' בתרא (לקמן זבחים דף קיג.) הזמן הנותר והטמא שוין בזה ובזה:

and excludes, I include the former, because their disqualification arose in the sanctuary, while I exclude the latter whose disqualification did not arise in the sanctuary. (1) But R. Judah infers [the law] from the following: Why did they say that if blood is kept overnight it is fit? Because if the emurim are kept overnight they are fit. Why are the emurim fit if they are kept overnight? Because flesh is fit if kept overnight. [Flesh that] goes out? Because [flesh that ] goes out is fit at the high place [Bamah]. Unclean [flesh]? Because it was permitted in public service. [The emurim of a sacrifice intended to be burnt] after time? Because it propitiates in respect of its Piggul status. [The emurim of a sacrifice intended to be burnt] out of bounds? Because it was likened to [the intention to burn it] after time. Where unfit [persons] received [the blood] and sprinkled it — in the case of those unfit persons who are eligible for public service. Can you then argue from what is its proper way to that where the same is not the proper way? — The Tanna relies on the extension indicated by, This is the law of the burnt-offering. (2) R. Johanan said: If one slaughters an animal at night within (3) and offers it (4) without, (5) he is culpable: (6)

(1). ↑ For notes v. supra 27b.
(2). ↑ Lev. VI, 2. For notes v. supra 51a.
(3). ↑ The Temple court.
(4). ↑ Lit., ‘carries up’ (its limbs).
(5). ↑ The Temple court; he offers it up by laying it on a stone or on an altar-like pile (v. Sifra on Lev. XVII, 6).
(6). ↑ On account of laying limbs sacrificially without, even according to R. Judah who maintained that if it ascended the altar it must still descend. Those which if laid on the altar do not descend certainly render the priest culpable if he lays them without, since these can be received by the altar(v. infra 111b).
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source